כל מי שמכיר אותי , יודע שאני לא טובה בלצאת לחופש. למעשה החופשה האחרונה שהייתי בה עם בן הזוג, התרחשה לפני לידת הבת מספר 2 ( הילדה בת שנה ושמונה). אני לא מחשיבה כאן חופשה משפחתית, שכן , חופשה עם שני ילדים קטנים, הוא משהו שלאחריו צריך מנוחה רבה. אני מתכוונת לחופשה זוגית.
כל מי שחווה חופשה עם ילדים ובלעדיהם יודע שעצם זה שהילדים אצל הסבתא, זה בפני עצמו סוג של חופשה.
וכמעט כל דבר שתוסיפו לעובדה זו , יוצא טוב.
אז מה הוספנו לזה?
טיול רומנטי של שלושה ימים לצפון.
עצירה בזיכרון יעקב לארוחת צהריים:
מתנה מבן הזוג:
פקק ארוך מאוד עד יקנעם ( כל מי שרוצה לאכול בזיכרון יעקוב צהריים בכיף ולצאת צפונה בסביבות השעה ארבע, שיחשוב פעמיים). כן אני סרגתי כל הפקק, והדבר תרם רבות להפחתת רמת הסטרס שלי:
ולבסוף, שקיעה מדהימה 800 מטר מהגבול, במקום ששמו מתת.
וטוב שהם היו, כי היום ראשון שאחרי הפתיעה אותי עם וירוס מזעזע שלא פסח אל אף ילדה ואפילו לא עלי.
בשביל זה צריך לפעמים חופשות.
מקסים מקסים מקסים.
השבמחקצמונות נפלאות שעושות באמת חשק לתרום את הילדים לסבתא לפחות לאיזה סופ"ש, לבחור יעד מקסים על המפה ולהנות קצת מהשקט והשלווה.