ורוד בעיניים

האם יש דבר כזה יותר מדי ורוד, כאשר מדובר באהבת אמת?
כנראה שלא!
רק אהבת אמת לבתי הבכורה, דוחפת אותי להמשיך בתפירה שהיא כולה ורוד ובארבי , שכן הפרויקט הזה הוא קצת יותר מידי ורוד אפילו בשבילי.

מה לא עושים למען אהבה!

תיבת המלכית

כל אדם שנולד וגדל מספר שנים לפחות ברוסיה  או ברית המועצות לשעבר ( כמוני) – יודע מהי תיבת המלכית. והכוונה כאן היא לא לסתם קופסה העשויה מאבן מלכית, אם כי ברוסייה נעשו שפע של כאלו. "תיבת המלכית" הוא אוסף של סיפורי עם (מאת פאבל פטרוביץ' באז'וב ), העוסקים בחייהם של פשוטי העם, ובפרט במחפשי האבנים היקרות בהרי אורל.
למי שלא יודע - הרי אוּרָל  הם רכס הרים מהעתיקים בעולם, בני 300-250 מיליון שנה, שכיוונו הכללי צפון-דרום, המחלק את רוסיה למזרח ומערב. הרי אורל  עשירים ביותר במרבצי מינרלים , וכמובן גם באבנים יקרות וחצי יקרות, כגון אמרלד, אקוומרין, אמטיסט, ג'ספר, רודונייט, טופז, מלכיט ויהלומים. כמובן שמאז ימי קדם, אבני חן ומתכות יקרות באזור זה היו ידועות לאנשים, וכרייה ועיבוד שלהם היו משלוח ידם זה דורות רבים.  סיפורי העם צומחים סביב חיי היום יום של אנשים פשוטים. ואבני חן ומתכות היו חיי היום יום שלהם.
אבל הקסם הגדול ביותר של סיפורים אלו עבורי, טמון בכך שלאבנים ומינרלים, כמו גם לחיות יש נשמה - הקסם העתיק של טבע פראי , שהיה בשביל אנשים אלו חי ונושם במלא מובן המילה. להר יש נשמה והאבנים הם חומר "חי". הישות שמייצגת את אותה הנשמה מתגלה לבני האנוש בדמות אישה או לטאה ירוקה – כפי שהיא מכונה "בעלת הבית" – אישה הלבושה בבגד ירוק , מרהיב, הנראה כמו קטיפה ועשוי למעשה מאבן מלכית.

בעלת ההר היא עבורי אחת הדמויות הספרותיות המרתקות ביותר. היא זכר לעברו הפגאני של העם הרוסי – סוג של אלה קדומה של הטבע והמינרלים, שהדת הנוצרית לא הצליחה לגרש מהזיכרון הקולקטיבי של האנשים הפשוטים. היא זאת ששולטת בהר, ולא האנשים שרכשו את המכרות. וכך, גם האוצרות שלה ניתנים לאלו שמגיע להם ולאלו שיודעים להעריך את האבנים באמת. האגדות מספרות כי רק אלו שביקרו בגניה התת קרקעיים של בעלת הבית וראו את פרח האבן שלה, ידעו כיצד לעבד את האבנים כדי להראות באמת את יופיים האמיתי. ורק הם באמת יבינו את הנשמה של האבן וההר.

לא רבים יודעים זאת, אך אהבתי לאבנים החלה בגיל צעיר למדי, כאשר סבתי הקריאה לי סיפורים קסומים אלו. וכמובן שאבן המלכית היא מהראשונות שנכנסו לליבי.

השבוע קיבלתי מתנה נהדרת מהחנות המדהימה שלי – משלוח של אבני מלכית וקריסוקולה שהזכירו לי את סיפורי הילדות עליהם גדלתי. אני חייבת להודות שכשפתחתי את המשלוח, הרגשתי קצת כמו בעלת ההר שמתמוגגת מהאוצרות המרהיבים שלה.
את סיפור החוויה האישית החזקה ביותר שהיתה לי עם אבן המלכית סיפרתי במכתב ששלחתי לחברים שלי באתר.
אותו ניתן לקרא כאן

ואם אתם רוצים לדעת קצת יותר על האבנים הקסומות הללו , תוכלו לקראה עליהם עוד באתר שלנו:
מלכית
קריסוקולה

ביצה בקן

קערה מקרמיקה שהכנתי לפני מספר שנים, ואשר עמדה במרפסת האחורית שלנו בגלל חוסר מקום בבית.

במסגר הפרויקט השנתי של ניקוי המרפסת, גילינו הפתעה.