בימים האחרונים, בפרץ בלתי נשלט של נוסטלגיה, בן זוגי היקר התעקש שנחזור אל העבר הזוהר ונראה את הפרקים הישנים של מסע בין כוכבים המקורי.
אני חייבת לציין שבתשע שנות חיינו המשותפים, אין זו הפעם הראשונה שאנחנו עושים ניסיון הרואי, לצפות בתוכניות או סרטים שבילדותינו התלהבנו מהם ונשארנו עם זיכרון ורוד למדי שלהם. זה תמיד מתחיל במשפט - "מה זה אהבתי את זה פעם!". וזה תמיד נגמר בניסיון נואש לסנגר על אהבת העבר שלנו ולנסות בכוח למצוא את הסיבות ,למה זה כן טוב.
כמובן שבסוף תמיד מתייאשים ומודים שלא, זה לא בדיוק מה שזכרנו, וכנראה שהדברים נראו קצת אחרת מפרספקטיבה של שנות נעורינו.
ולמרות זאת, אין אנו לומדים את הלקח. כמובן שגם הפעם, אחרי חמש דקות של צפיה במעליליו של הקפטן הגברי עד מאוד, הבנו שלא ככה אנחנו רוצים לבלות את ערב שלנו. טוב אני הבנתי. בן הזוג פשוט נרדם. ההבדל הוא שהפעם אני מצאתי ערך מוסף ולקח חשוב נלמד מהצפייה בתוכנית שנעשתה בשנות השישים של המאה הקודמת.
והלקח הוא:
תודה, תודה, תודה שלא נולדתי אישה בשנות השישים.
כי אם נצא מנקודת הנחה שהטלוויזיה מייצגת את התרבות שלנו, אני חייבת לציין שהייצוג של הנשים בחללית המהוללת אנטרפרייז, הוא הדבר הכי דוחה שראיתי בזמן האחרון.
כן כן , לא הפריעו לי הסלעים מהקרטון ביצוע, ולא הבובות בתפקיד החייזרים, ואפילו לא המערכת המשוכללת עד מאוד של ניווט הספינה שמזכירה את האורות הזוהרים של צעצועי תינוקות בייבוא מסין. אבל אני חייבת להודות שכאשר ראיתי את המדים של הקשרית שבגשר הפיקוד, כלו כל הקיצים. חצאית מיני שכזאת לא זכיתי לראות זה זמן רב למדי. האם היא מסתירה את שחלותיה של גיבורתינו? האם היא הסיבה למבטים השובבים שהצוות הזכרי של הספינה, שולח באופן מתמיד וללא בושה בקשריות, מזכירות, עוזרות במרפאה ונערות השליח. שכן, כפי שניתן לנחש, אין באינטרפרייז נשים רציניות בעמדות מפתח של הפיקוד. וגם אם בפרק זה או אחר, מגיחה מישהי שמנהלת מחקר מדעי או אפילו רופאה, הרי שלא עובר זמן רב והיא קורסת תחת העול של הרגשות וההיסטריות של עצמה או נהרגת.
בקיצור הבנתם את הנקודה. לא ארחיב כאן בתיאורים של הזכרים שבחללית. שכן ענני הטסטוסטורון משתקים אותי וגורמים לי לתחושה קלה של מחנק.
טוב, כל מה שאוכל לעשות הוא להתנחם בסדרות מופת אחרות שביססו את דמויות המפתח שלהן על הדמויות ממסע בין כוכבים, ובכך הצילו את הכבוד שלנו כאנושות.
מזהים את הקפטן הגברי שלנו?
